טרולו ישראל בע"מ נ' כהן

פסק דין

בפני ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום בתל אביב שניתן על ידי כב' השופטת קלוגמן ביום 31.8.11, בתא"מ 65271/07, תא"מ 68308/07, ות"א 25562/08, במסגרתו התקבלה התנגדותו של הנתבע לביצוע שטר, ונדחתה תובענה שהגישה המערערת כנגד המשיב .

העובדות ופסק דינו של בית משפט קמא

1.המשיב, נועם כהן, (להלן: "המשיב או "כהן"), פעל החל משנת 2005 כזכיין של המותג "מאמז" (להלן: "המותג").

בשנת 2006 הבעלות במותג עברה לחברת "מיטג פאשן 2005 בע"מ" (להלן: "מיטג פאשן") שהיתה בבעלותו של מר אליסף ציון (להלן: "ציון"), כאשר בשנת 2007 נמכרה הבעלות במיטג פאשן לחברת מאמז פאשן בע"מ (להלן: "מאמז פאשן בע"מ"). בפברואר 2007, נחתם הסכם זיכיון בין המשיב לבין חברת מאמז פאשן (להלן: "הסכם הזיכיון").

כתנאי להסכם הזיכיון, נמשכו על ידי המשיב שבעה שיקים נשוא המחלוקת דנן (להלן: "השיקים"), שנמסרו במקור על ידי המשיב לחברת מיטג שופס בע"מ (להלן: "מיטג שופס") במסגרת הסכם זכיינות שנערך בין מיטג שופס ובין המשיב. השיקים הנ"ל נמסרו על ידי מר ניסים מלאך (להלן: "ניסים") לניכיון אצל המערערת – טרולו ישראל בע"מ. כל השיקים נחתמו על ידי המשיב, כשחותמת חברת מיטג שופס מופיעה על גבי ארבעה שיקים, ואילו על שאר השיקים מופיעה חותמת של חברת מיטג פאשן. יש לציין בהקשר זה, כי מאחורי שתי החברות הנ"ל - מיטג שופס ומיטג פאשן (להלן: "החייבות") עומדים ציון וניסים.

2.כאמור לעיל, המערערת, אשר עוסקת בין היתר בניכיון שיקים ומתן הלוואות חוץ בנקאיות, החזיקה במסגרת עסוקה בשיקים נשוא התובענה אשר נמסרו לה לניכיון והגישה אותם לביצוע כאשר נפתחו בגינם שני תיקי הוצל"פ כדלקמן:

א.תיק 01-53665-07-5 - בגין 4 שיקים - נפתח כנגד המשיב, כנגד חברת מיטג שופס, וכנגד ציון.

ב.תיק 01-53660-07-0 - בגין 3 שיקים - נפתח כנגד המשיב, כנגד חברת מיטג פאשן, וכנגד ציון .

3המשיב הגיש להוצל"פ התנגדויות, שנדונו על ידי בית משפט קמא במאוחד, כאשר פסק הדין שניתן הוא נשוא הערעור.

4.המשיב טען בפני בית משפט קמא, כי מסר את השיקים כתנאי לקבלת סחורה במסגרת עסקת קונסיגנציה, כאשר השיקים נועדו אך ורק להבטחת התשלום בגין הסחורה, מבלי שנתקבלה כנגדם כל תמורה אחרת כאשר הובטח לו כי בסיכומו של יום השיקים יוחזרו לו. עוד נטען על ידו, כי המערערת נהגה בחוסר תום לב, שכן היה ידוע לה כי השיקים שהועברו לה, ניתנו להבטחת תשלום בגין סחורה לאחר מכירתה מבלי שנתקבלה כנגדם תמורה.

5.מנגד טענה המערערת, כי החל משנת 2005 נמסרו לה ע"י החייבות שניהלו אצלה חשבון עו"ש, 17 שיקים של המשיב לנכיון, בסך כולל של 181,190 ₪. לטענתה, מתוך השיקים הנ"ל נפרעו 10 שיקים, ו- 7 השיקים הנותרים, שהם נשוא התביעה, חוללו. לטענתה, היא "אוחזת כשורה" בשיקים אלה, והמשיב לא הוכיח כי השיקים ניתנו כבטוחה במסגרת עסקת קונסיגנציה. כך גם לטענתה, מערכת היחסים בין המשיב לבין החייבות לא הייתה ידועה לה.

6.בית משפט קמא קיבל את גרסתו של המשיב, והאמין לו כי בהתאם למהות העסקה שנרקמה בינו לבין החייבת, השיקים ניתנו כבטוחה בלבד במסגרת עסקת קונסיגנציה. במסגרת זו השיקים ניתנו למעשה על תנאי, כביטחון לתשלום לאחר שתיערך התחשבנות בין הצדדים בהתאם למכירות שבוצעו בפועל. ביהמ"ש הוסיף וציין בהקשר זה, כי מעת שנחתם הסכם הזיכיון בין המשיב לבין מאמז פאשן, שונתה שיטת העבודה בין הצדדים, באופן שבו המשיב לא נדרש להפקיד שיקים מראש להבטחת התשלום, אלא נדרש להפקיד ערבות בנקאית. עקב האמור לעיל, בנקודת התפר שבין חילופי הבעלים מצא עצמו המשיב מפקיד ערבות בנקאית אצל הבעלים החדש כאשר לא קיבל חזרה את השיקים שהופקדו מראש אצל הבעלים הקודם.

לבסוף, קבע בית משפט קמא כי הוא מקבל את טענת הנתבע לפיה כתוצאה מהעברת הבעלות במותג ושינוי תנאי הזיכיון, לא ניתנה תמורה בעד השיקים.

טענות הצדדים בערעור

7.לטענת המערערת, בית משפט קמא שגה בקביעתו כי היה עליה להציג את הסכמי ההלוואה בינה לבין "מיטג פאשן, ובינה לבין "מיטג שופס" מכח חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשמ"ג – 1993 (להלן:" חוק הלוואות חוץ בנקאיות). לטענתה סעיף 1 לחוק הנ"ל אינו חל על לווה שהינו תאגיד, ועל כן אין לחוק הנ"ל תחולה בנסיבות דנן.

8. עוד טעה בית המשפט בקובעו כי טרם קבלת השיק לניכיון, היה על המערערת לבדוק האם המשיב קיבל תמורה בגין השיקים, שכן עסקינן במסקנה שאינה מתיישבת עם מהותו של שיק שמתאפיין בהיותו מסמך סחיר.

כך גם לטענתה שגה בית המשפט בקביעתו כי: "שיק דחוי אינו שולל את תום הלב באופן מוחלט אך אומר דרשני".

9.לבסוף טוענת המערערת, כי היה מקום בנסיבות העניין, לקבוע כי המשיב לא עמד בנטל המוטל עליו לפי פקודת השטרות (נוסח חדש) (להלן: "פקודת השטרות") לסתור את החזקה, לפיה השיק ניתן כנגד תמורה. כך גם לטענתה, לא נסתרה חזקת תום הלב העומדת לה מכוח פקודת השטרות.

10.לאור הטיעונים דלעיל עותרת המערערת לקבלת הערעור ולקבוע כי על המשיב לשאת במלוא סכומי התביעות שעמדו בפני בית משפט קמא, וכן להורות על חידוש הליכי הוצל"פ.